ככה לא מוכרים חברה - ע"מ (ת"א) 1110-06 ד"ר נטע גולן נ' פקיד שומה כפר-סבא

 העובדות:

המערערת ושני אחיה קיבלו בירושה מאביהם המנוח מניות של חברה פרטית (להלן: "החברה"), באופן שכל אחד מהאחים ירש 33.3% ממניות החברה. לימים התגלעו סכסוכים בין האחים. בעקבות זאת, בסמוך לשנת 2001, המערערת החליטה למכור את זכויותיה בחברה לאחיה. בדו"ח לשנת 2002 המערערת הצהירה על הכנסה בסך 3,485,000 ₪ מדיבידנד שקיבלה מהחברה והכנסה נוספת בסך 1,681,000 ₪ כתמורה ממכירת חלקה במניות החברה. המשיב לא קיבל את ההצהרה כאמור והוציא שומה בצו, מכאן הערעור שבנדון.

טענות הצדדים:

טענת המשיב הינה כי מדובר בעסקה מלאכותית: דיבידנד שקבלה המערערת בסמוך למכירת המניות הינו חלק מהתמורה בעבור מכירת מניות החברה, שכן יש להציג את העסקה על פי מהותה האמיתי, לדעתו – עסקת מכירת מניות תמורת סך של 5,166,000 ₪.

מנגד, המערערת טענה כי החברה צברה רווחים משמעותיים במשך השנים, שטרם חולקו ע"י אחיה, שניהלו את החברה תוך קיפוח זכויותיה. הדיבידנד שחילקה החברה חולק, לדעת המערערת, על פי כללי החלוקה שבחוק החברות, לכן המשיב אינו יכול לסווג את ההכנסה אחרת.

השאלה המשפטית:

האם קמה סמכות למשיב להתעלם מהעסקה עליה הצהירה המערערת מכוח הוראות סעיף 86(א) לפקודת המס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה") שעניינן "עסקה מלאכותית"?

בית המשפט המחוז (מפי כב' השופט אלטוביה) קבע:

בית המשפט לא התייחס לטיעון המערערת כי החלוקה עומדת בתנאי חוק החברות, אלא פנה ישרות לבחינת השאלה - האם קמה סמכות למשיב לסווג את העסקה כעסקה מלאכותית כהגדרתה בסעיף 86(א) לפקודה.

ראשית, קבע בית המשפט כי התנאי המקדמי הקבוע בסעיף 86(א) לפקודה, התקיים – כלומר, העסקה המוצהרת יצרה הפחתת מס.

בשלב שני, בחן בית המשפט - האם אחת מהעילות המנויות בסעיף 86(א) לפקודה מתקיימות – "עסקה מלאכותית", "עסקה בדויה", "הסבה בלתי מופעלת" ו/או "הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותה". בבחינת השאלה, כאמור התייחס בית המשפט לראיות המפורטות להלן:

1. מכתב המערערת לחברה – בה הציעה המערערת למכור את מניותיה, עקב סכסוכים בניהול החברה, תמורת מיליון דולר.

2. מכתב מטעם החברה – הצעת רכש, בה מפורטת הצעת החברה לרכישת מניותיה של המערערת (בין היתר תוך חלוקת דיבידנד לפני המכירה למערערת).

3. החלטת האסיפה הכללית – בה הוחלט להקצות 110,000 מניות רגילות מסוג א' שאינן מקנות כל זכויות הצבעה למערערת. בנוסף הוחלט, לשנות את תקנון החברה כך שלאסיפה הכללית תהא סמכות לחלק דיבידנד לבעל מניות של סוג מניות מסוים בלבד (דהינו למערערת).

4. החלטת האסיפה הכללית (לאחר שינוי התקנון) – בה הוחלט על חלוקת דיבידנד למערערת בלבד, על סך 3,485,000 ₪ (כמחזיקה במניות מסוג א').

5. מכירת מניות המערערת תמורת 1,681,000 ₪, סמוך לאחר ההחלטה בעניין חלוקת דיבידנד.

לאור האמור קבע בית המשפט כי הפעולות המפורטות לעיל חסרות טעם כלכלי, אינן הכרחיות לביצוע מכירתה המניות, ועל כן יש לראות בהן עסקה מלאכותית. יתירה מכך, בית המשפט נזף במערערת על התנהלותה וקובע כי מדובר ב"מהלך שאי הלגיטימיות שלו נוטפת מכל צדדיו".

על אף התוצאה הקשה אליה מגיע בית המשפט, ראוי לשים לב כי, עדיין, לדידנו, ניתן לחלק דיבידנד סמוך למכירת החברה (ובדרך זו להפחית את שווי החברה לצורך המכירה) ובלבד שחלוקת הדיבידנד תהיה פרו-רטה לכל בעלי מניות כפי חלקם בחברה.

אין לראות באמור לעיל משום המלצה ו/או חוות דעת ובכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ מקצועי פרטני, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה ו/או הבהרה בענין זה ובכלל.

בברכה ובכבוד רב,

ליאור פיק ושות', משרד עורכי הדין

©Copyright 2011 Lior Pick & Co.